לרוב, ההורים בתהליך נחלקים לשני סוגים: האחד חרדתי, רוצה לשלוט בתהליך עוד מתקופת ההריון ואפילו לפניו. קורא הכל באינטרנט, בודק ומשווה. השני מכחיש, מאמין שהכל יהיה בסדר ועל פניו רגוע מדי, לפעמים באופן שמתסיס את בן הזוג השני.
ובאמת, עד לא מזמן הדאגה הכי גדולה שלכם כזוג היתה לאן לטוס ביחד או כמה פרצופים לעשות כשבן הזוג בוחר בתורו סרט גרוע בנטפליקס.
ההריון המתרחש מעבר לים אומנם דרש מכם התעסקות, טיסות, השקעה כלכלית ועליות וירידות רגשיות- אך הוא לא התרחש לנגד עיניכם בין ארבעת קירות הבית, וכמו לכל דבר בחיים, גם כאן יש יתרונות וחסרונות: מצד אחד לא הייתם שם בשביל ציוני הדרך בהריון כמו הבעיטה הראשונה ואת תמונות האולטרסאונד קיבלתם במייל.
אך מצד שני אף אחד מכם לא יצטרך את חופשת הלידה בכדי ממש להחלים פיזית מההריון שהוא תמיד חוויה לא פשוטה ומאוד תובענית עם היבטים רפואיים רבים, ונחסכו מכם לא מעט טרדות יומיומיות המשפיעות על בית שיש בו הריון.
מה שזה אומר, בין השאר, הוא שהמעבר שלכם הולך להיות חד, ועליכם להיות מוכנים בכדי לעבור בשלום את התקופה הראשונה.
הדבר הראשון שמשתנה באופן מאוד ממשי הוא אובדן החופש האישי. החודשים הראשונים הם סוג של טירונות האכלה של בקבוק פעם ב-3 שעות. כלומר, תהיו עייפים. עם הזמן מרווחי ההאכלה מתחילים להיפתח ותרגישו את ההקלה.
הלו"ז שלכם שעד לא מזמן היה לחלוטין לרשותכם כעת יוקדש להחלפת חיתולים תכופה, חימום בקבוקים, החלפת בגדים אינסופית, מחסור בשעות שינה ושינוי טוטאלי של אורח החיים שהיה לכם.
אתם תמצאו את עצמכם הולכים לסופר עם אותם בגדים בהם ישנתם כי "חייב עכשיו לקנות משהו לתינוק", ייתכן ותהיו בחרדה מתמדת עם כל כיווץ פרצוף או בכי בלתי פוסק ונוסף לכל תתמודדו עם קרובי משפחה שמגיעים לבקר בדיוק כשהצלחתם למצוא עשר דקות לשינה טרופה.
הסלון המעוצב שלכם הופך להיות מלא בצעצועים, מייבש הכלים מלא בבקבוקים והמקלחת במוצרים לתינוקות. ובקיצור כל תחושת המרחב הפרטי שלכם מתערערת.
הזוגיות שלכם גם עוברת שינוי. מזוג רומנטי שיושב בבתי קפה ואצל חברים אתם הופכים "לצוות משימה" שמחלק הוראות אחד לשני: תקנה, תנקה, תשטוף, תעלה, תוריד.
מצד אחד אתם תראו את בן הזוג מחזיק תינוק וזה יעורר בכם הרבה רגש ואמפתיה, ומצד שני הוא יחזור מהעבודה וירצה לנוח בדיוק כשאתם בנקודה שעוד החלפת חיתול אחת ואתם משתגעים.
אם כל זה לא הספיק, אצל אב שמטפל בתינוק נוצר אוקסיטוצין, הורמון שיוצר התאהבות בתינוק ובמקביל גם מפחית את החשק המיני. כלומר- לא צריך להיות אישה אחרי ניתוח קיסרי כדי שלא יהיה חשק.
לעייפות המצטברת גם יש השפעה שלילית על הליבידו.
בדיוק כמו אצל זוגות של סטרייטים, ההמלצה היא קודם כל לא להבהל ולתת להלם הראשוני חודש או חודשיים לעבור. ומצד שני לא לתת לזה להפוך לסטטוס קוו, ולא להזניח. לשמור על מנגנון זוגי ששומר על תשוקה.
אחד היתרונות של התהליך הייחודי שבו נכנסתם להריון הוא שבניגוד לפעמים לסטרייטים, הכל יכול להגיע ממקום של מוכנות הרבה יותר גדולה.
הדרך להתמודד עם כל זה היא הכנה הכנה הכנה.
התכוננו לזה, בין אם אתם בזוגיות ובין אם אתם הורים יחידנים. הכנה נפשית ותכליתית מראש היא מה שיציל את המצב. כדאי לעשות חלוקת משימות, ובעיקר להכיל ולגלות הבנה אחד לשני ולשינויים שיעברו על הבן אדם שלצידכם.
חשוב לזכור שהתקופה הזאת היא זמנית, משהו משתקם, זה לא סוף חייכם. זה סוף של פרק בחיים ותחילתו של פרק חדש, ובסופו של דבר כולכם תחזרו להנות מהחלקים העיקריים מהחיים הקודמים.
כדאי לחזור כמה שיותר מהר להרגלים שלכם, לתחביבים שלכם ולמפגשים חברתיים שמהם נהנתם עד עכשיו.
והכי הכי חשוב זה לתחזק את הקשר ביניכם. פעם בשבועיים להביא סבתא/בייביסיטר לשעתיים. לצאת מהבגדים עם הפליטות, להתקלח, אפילו אם עייפים ואפילו אם זה לגלידה או קפה ברחוב ליד.
גם אם השיחה תהיה בעיקר על התינוק, היא לא תהיה בפקודות אלא יותר בחוויות ובשיתוף.
זה זמן איכות שאתם חייבים לעצמכם לטובת התא המשפחתי. חוויה שאין בה שום משימה – רק להיות ביחד.